רשומות
מכירים את האנשים שלא חושבים רגע ופשוט מקבלים החלטה, אנשים שקופצים על כל מציאה שנוחתת עליהם, בין אם היא מציאותית או לא. הציעו להם לקפוץ לסיני - הם אורזים תיק ונוסעים. מציעים להם להצטרף להצגה או מסיבה - הם מתלבשים ויוצאים. הם לא עוצרים לרגע לחשוב, לשקול או לבדוק ולראות אם הדבר אכן מסתדר להם מול תוכניות אחרות שעשו קודם לכן.
בקצה השני של הסקאלה מצויים אלו שכל החלטה, קטנה או גדולה, שקולה לחציית ים סוף. הם חושבים, בודקים, מבררים, שואלים, מתלבטים - ושוב בודקים. רק אחרי שכל חתיכות הפאזל יושבות היטב במקום, כשהכל ברור ובטוח, הם מקבלים החלטה סופית. הם לא מוכנים לקחת סיכון, קטן עד כמה שיהיה. קשה להם לקבל החלטה, גם אם היא כייפית וקלילה. משהו אצלם במנגנון דורש בדיקה יסודית של כדאיות, אפשרויות ויכולת לוודא שלא קיים סיכון כלשהו שעלול לגרום להם להצטער על ההחלטה שקיבלו.
כפות הידיים מגלות לנו לאיזה סוג טיפוס כל אדם שייך ומה מחזק או מחליש את התכונה הזו. מה בעבר של האדם הוביל אותו להיות זהיר יותר, מחושב, או לחלופין, נוטל סיכונים וחסר דאגה. האם הוא "אמיץ ולא מחוכמה" או "זהיר יתר על המידה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה