רשומות
בכל כף יד יש כמה עשרות פרמטרים. חלקם מולדים וחלקם נרכשים. על פי שיטת האבחון הביומטרי בכפות הידיים שפיתח דר' ארנולד הולצמן יש מעל למאתיים פרמטרים ומדי פעם מתגלים פרמטרים חדשים.
במהלך האבחון לא מתייחסים לכל פרמטר בנפרד אלא משלבים אותו עם פרמטרים אחרים שמחזקים ותומכים בו או מחלישים אותו. למשל, יש אנשים שנולדו עם אינטואיציות מאוד חזקות אותן הם מביאים לידי ביטוי באופן מלא. הם קולטים ניואנסים קטנים, בין אם בשפת הגוף, באינטונציה, במבט עיניים. זה בא להם באופן טבעי והם יודעים איך להפיק מזה את המיטב. הדבר מלמד כי ישנם עוד פרמטרים שמאפשרים לו להביא את הפן הזה באישיות לידי ביטוי.
לעומתם יש אנשים שגם נולדו עם אינטואיציות מאוד חזקות אבל החוויות שהם חוו הובילו אותם לפתח מנגנון הגנה (אחד מיני רבים) שנקרא "אינטלקטואליזציה- רציונליזציה" (ראו תמונה - מותניים בבסיס האמה והקמיצה - מסומן בירוק) שלא מאפשר להם להתחבר למה שהם חשים וקולטים באותו רגע אלא הם מתחברים דווקא להסבר השכלתני, הגיוני, קר ומחושב שמגובה בידע מוכח, אותו הם רכשו משך השנים ובו הם עושים שימוש ועליו הם מסתמכים לכל החלטה ועניין. הם חשים משהו עמום, אבל לא יודעים להסביר אותו או לעשות בו שימוש שיעזור להם. הם לא מאמינים או מכירים ביכולת הזו שלהם לקלוט ולחוש דברים באינטואיציה. לפיכך, במקום לשלב בין האינטואיציה ליכולת הניתוח הגבוהה, הם פועלים רק על פי ההיגיון הקר ולא נותנים ביטוי לרגשות ולתחושות.
חשוב להבין כי מנגנוני הגנה נוצרו במהלך החיים שלנו במטרה להגן עלינו שכן כילדים אין לנו את הכלים להתמודד עם מה שהחיים מזמנים לנו. ילדים שחווים חסר כלשהו מצד ההורים (וכולנו חווים בחסר כלשהו) יפתחו מנגנוני הגנה שונים. האבחון מעלה למודע את מנגנוני ההגנה וכיצד הם למעשה הופכים, בחיינו הבוגרים, לחרב פפיות.
חשוב לציין כי האבחון לא בא להאשים את ההורים. הם עשו את מה שהם ידעו לעשות בצורה הטובה והנכונה ביותר באותו זמן. הם עצמם הגיעו עם תכנים דומים או אחרים מהבית שגרמו להם להתנהל ולהתנהג כפי שהתנהגו ולכן האבחון לעולם אינו שופט את ההורים או דן אותם לחובה. האבחון כן בא להסביר למאובחן כיצד הוא חווה את ההורים, בצורה סובייקטיבית, וכיצד חוויות אלו משפיעות עליו עד עצם היום הזה ומנהלות אותו.
האבחון כן בא להאיר את עייני המאובחן ולהראות לו את התמונה הגדולה - המודעת והלא מודעת, המנגנונים שמפעילים ומניעים אותו, כיצד הוא חווה מצבים מסויימים, מגיב ומתנהל בהם, באילו פעולות הוא נוקט (כאשר גם קיפאון נחשב לסוג של פעולה), כיצד הוא מרגיש בסיטואציות מסויימות וכן הלאה. האבחון ממפה את המצב הרגשי, נפשי, פיסי ומספק המלצות להמשך הדרך - מה ניתן לעשות על מנת לשפר את החיים כפי שהם עכשיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה